הספר שלפניכם הוא סיפור מופלא על גן עדן אבוד, תור זהב שהתקיים במשך 6,000 שנה, מזמן התחלת החקלאות והמעבר לכפרים, ועד הקמת הערים ותחילת ההיסטוריה לפני 5,000 שנה. מתברר שבפרהיסטוריה התקיימו בישראל תרבויות מטריארכליות שהאמינו באלוהות אישה ("האם הגדולה") והונהגו על ידי נשים כוהנות. זה היה פרק זמן ארוך שבו לא היו מלחמות ואין בו עקבות להרס. במקום זאת נמצא סחר חליפין פורה ושיתוף פעולה בין אוכלוסיות. תרבות האלה חיה בשלום עם הטבע, הצמחים והחיות במקום לפגוע בהם, היא קידשה את המלאכות תוך כדי שירה וריקוד, וקידמה ערכים של שלום, אחריות, כבוד ואפכתיות. היא אפשרה לבני אדם ובנות חוה למלא את תפקידם כמעבדי אנרגיות מהיקום עבור אמא אדמה.
נדמה כאילו האם הגדולה חנכה את ילדיה בני האדם לקראת ייסוד תרבות אנושית חדשה שלא מבוססת יותר על נדודים, ציד ולקט, אלא על בניית מרחבים מקודשים – בתי, פיתוח חקלאות ותחילתה של חשיבה מופשטת, שבמסגרתה נתפשה האלה כעיקרון ראשון ומארגן של הטבע, כפורשת רשת סימפתטית של אהבה וקרבה בין כל הדברים